בעונת 2026 של "המירוץ למיליון" (עונה 2 בקשת 12), התרחשה לראשונה "הזנקה כפולה" בשתי מדינות שונות, כאשר 7 זוגות הוזנקו באלבניה (במקביל ל-7 זוגות שהוזנקו במונטנגרו).
במהלך המסע המאתגר שלהם באלבניה, הזוגות עברו במספר יעדים מרכזיים המשלבים טבע, היסטוריה וקולינריה:
הר דאייטי (Mount Dajti): נקודת הפתיחה המרהיבה של ההזנקה השנייה. ההר זכה לכינוי "המרפסת של טירנה" ומשקיף על עיר הבירה כולה.
טירנה (Tirana): בירת אלבניה, בה התרוצצו הזוגות בין אתרים בולטים כמו הפירמידה של טירנה (מבנה ברוטליסטי אייקוני) ומשימות שהתקיימו בתוך בונקרים מתקופת המשטר הקומוניסטי.
גן "האם תרזה" (Nënë Tereza): הריאה הירוקה ופינת השקט בלב העיר ההומה של טירנה, ששימשה גם היא כנקודת ציון במהלך משימות המירוץ.
קרויה (Krujë): הזוגות יצאו צפונה מטירנה אל העיר ההיסטורית קרויה, שם התקיימו משימות בתוך הבזאר העתיק והמסורתי שמכניס את המבקרים למסע בזמן.
מריזי אי זנאבה (Mrizi i Zanave): נקודת הסיום של הלג האלבני (שטיח ההדחה). מדובר בחוות אגרו-טוריזם מפורסמת וגן עדן קולינרי הנמצא באזור הכפר פישטה (Fishtë), שם פגשו הזוגות את יהודה לוי (ושם גם הודחו נופר ויותם).
הר דאייטי הוא הרבה יותר מנקודת תצפית; הוא מהווה בריחה מיידית מההמולה האורבנית של טירנה. העלייה להר נעשית לרוב באמצעות ה"דאייטי אקספרס" (Dajti Ekspres), הרכבל הארוך ביותר בבלקן, שמציע כ-15 דקות של רחיפה חווייתית מעל יערות עבותים. בפסגה עצמה, השייכת לפארק לאומי מוגן, ניתן למצוא מסלולי הליכה ברמות שונות, שטחי פיקניק, ופארק חבלים. ההר ידוע באוויר הצלול שלו ובניגוד הדרמטי שהוא מספק מול הבנייה הצפופה של עיר הבירה שלמרגלותיו.
טירנה (Tirana) – התחדשות אורבנית ואדריכלות ניגודים
בירת אלבניה היא עיר שמשילה את עברה הקומוניסטי וממציאה את עצמה מחדש בקצב מסחרר.
הפירמידה של טירנה: המבנה הברוטליסטי העצום, שהוקם במקור כמוזיאון האדרה לרודן אנוור הוג'ה, עבר לאחרונה טרנספורמציה אדריכלית מרשימה. כיום מדובר במרכז חדשנות, תרבות וטכנולוגיה לצעירים. גרמי מדרגות חדשים מאפשרים למבקרים לטפס על המעטפת החיצונית של הפירמידה עד לפסגתה, מה שהופך אותה לנקודה פוטוגנית במיוחד ולסמל להתחדשות.
בונקרים (Bunk'Art): מורשתו הפרנואידית של השלטון הקומוניסטי השאירה את אלבניה מרושתת במאות אלפי בונקרים. המרכזיים שבהם בטירנה הוסבו למוזיאונים אינטראקטיביים (כמו Bunk'Art 1 ו-2), המציעים חוויית "תיירות אפלה" (Dark Tourism) מרתקת. ההליכה במנהרות התת-קרקעיות העצומות, המשלבות מיצגי אמנות מודרנית עם היסטוריה מצמררת, היא חוויה בלתי נשכחת.
גן והכיכר על שם האם תרזה (Nënë Tereza) – הריאה הירוקה
כיכר האם תרזה, הממוקמת בקצה השדרה המרכזית של העיר, היא יצירה אדריכלית איטלקית פשיסטית משנות ה-30 שמהווה כיום מוקד התכנסות סטודנטיאלי. הכיכר משמשת כשער הכניסה לפארק הגדול של טירנה (Parku i Madh). הפארק, הסובב סביב אגם מלאכותי רחב ידיים, הוא הלב הפועם של חיי הפנאי המקומיים. זהו המקום האידיאלי לשלב הליכה רגועה עם ישיבה באחד מבתי הקפה הפזורים לאורך הטיילת, ולחוות את תרבות הקפה האלבנית המתפתחת באווירה פסטורלית.
קרויה (Krujë) – אומנות מסורתית על צלע ההר
העיירה ההיסטורית קרויה, המרוחקת כ-45 דקות נסיעה מטירנה, הייתה בירתו של הגיבור הלאומי סקנדרבג. גולת הכותרת התיירותית שלה היא הבזאר העתיק (Pazari i Vjetër). הרחוב הצר והמרוצף אבן משני צדדיו עמוס בבקתות עץ מסורתיות המשמשות כסדנאות וחנויות של אומנים מקומיים. כאן אפשר למצוא מלאכות יד שכמעט ועברו מן העולם: שטיחים הנארגים בנולים ידניים, עבודות רקמה, תכשיטי כסף מסורתיים, ועתיקות אמיתיות. המקום מספק חוויה ויזואלית עשירה ותחושה של קפיצה אמיתית מאות שנים אחורה בזמן.
מריזי אי זנאבה (Mrizi i Zanave), פישטה – המקום שבו אלבניה חוזרת לשורשים
יש מקומות שהופכים ליעד בגלל פרסום. ויש מקומות שהפרסום מגיע אליהם כי הם כבר מזמן הפכו לאגדה. מריזי אי זנאבה, בלב הכפר פישטה בצפון אלבניה, הוא בדיוק מקום כזה. זהו לא עוד אתר כפרי יפה, אלא נקודה שמצליחה להגדיר מחדש את הקשר בין אוכל, אדמה, תרבות וזהות.
ההגעה למקום יוצרת תחושה של מעבר לעולם אחר. הדרך מובילה דרך שדות פתוחים, עצי תאנה וגפנים, ואז לפתע מופיע מתחם שנראה כאילו היה כאן תמיד – מבני אבן ועץ, חצרות פתוחות, וריח עדין של עשבי תיבול טריים באוויר. אין שלטי ניאון, אין עיצוב ראוותני. הכול מדויק, שקט, ומכוון לדבר אחד: חיבור לאותנטיות.
לא מסעדה – אלא מערכת חיים שלמה
מה שמייחד את מריזי אי זנאבה הוא העובדה שזהו לא מקום שמכין אוכל – אלא מקום שמגדל אותו, מפתח אותו, ומספר את הסיפור שלו. כאן אין "מטבח אחורי" שמנותק מהסועד. הכול גלוי, מוחשי, וקרוב.
הגבינות מיוצרות מדי יום מחלב טרי שמגיע מבעלי חיים שגדלים במרחק הליכה. הירקות אינם נבחרים לפי מראה אלא לפי עונה. אפילו הלחם אינו מוצר קבוע – אלא תוצאה של קמח שנבחר בהתאם לאיכות היבול של אותה שנה.
בפועל, המשמעות היא שכל ביקור במקום שונה מהקודם. אין תפריט קבוע במובן הרגיל. יש עונות, יש תנאים, ויש החלטות שמתקבלות מתוך כבוד למה שהאדמה מאפשרת באותו רגע.
המקום שבו הזמן מתנהל אחרת
אחד הדברים הבולטים ביותר במקום הוא תחושת הקצב. אין לחץ, אין תחושה של תחלופה מהירה של שולחנות. הארוחה אינה רק פעולה פונקציונלית – אלא חוויה מתמשכת.
האורחים יושבים שעות, משוחחים, טועמים, ומבינים בהדרגה שהמקום לא נועד "להגיש אוכל" אלא ליצור חיבור. זו הסיבה שמבקרים רבים מתארים את החוויה כמשהו שדומה לביקור בבית פרטי – למרות שמדובר באחד המקומות הידועים באלבניה.
הרבה מעבר לקולינריה – סיפור של שינוי לאומי
החשיבות של מריזי אי זנאבה אינה רק ברמה הקולינרית. המקום הפך לסמל של תהליך רחב יותר שעובר על אלבניה. במשך שנים רבות, הכפרים במדינה ננטשו לטובת הערים. חקלאות מסורתית נחשבה לעבר שאין בו עתיד.
אבל המקום הזה שינה את התפיסה.
הוא הוכיח שאפשר לקחת מסורת חקלאית ולהפוך אותה למשהו בעל ערך מודרני. לא באמצעות שינוי האופי שלה – אלא דווקא באמצעות שמירה עליו.
כתוצאה מכך, חוות ומסעדות נוספות ברחבי המדינה החלו לאמץ את אותו מודל. האזור כולו קיבל חיים חדשים, והכפר פישטה הפך לנקודה שמסמלת התחדשות.
הסיבה שהוא נבחר לנקודת סיום במירוץ למיליון
הבחירה במריזי אי זנאבה כנקודת סיום אינה מקרית. זהו מקום שמייצג בדיוק את מה שהמירוץ מחפש – יעד שיש בו עומק, סיפור, וזהות.
זה אינו אתר תיירות "רגיל". זה מקום שמייצג אלבניה אמיתית – לא זו שמוצגת בגלויות, אלא זו שמבוססת על אנשים, עבודה, ומסורת.
נקודת הסיום כאן אינה רק סוף של קטע במירוץ. היא סיום במקום שמסמל התחלה של משהו אחר – הבנה של מדינה שלא רבים מכירים באמת.
תחושה שנשארת הרבה אחרי שעוזבים
מבקרים רבים מדווחים שהזיכרון החזק ביותר מהמקום אינו דווקא טעם מסוים, אלא התחושה הכללית. תחושת השקט. תחושת האיזון. ההבנה שיש דרך אחרת לחוות אוכל.
וזה אולי הדבר החשוב ביותר שמריזי אי זנאבה מציע: לא רק ארוחה, אלא פרספקטיבה.
מקום שמוכיח שלפעמים, כדי ליצור משהו יוצא דופן – לא צריך להמציא דבר חדש. מספיק לחזור למה שהיה שם תמיד.
